מקור החיוב המשפטי שדן בחובת מזונות ההורים כלפי ילדיהם הינו מתוקף ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 ( להלן: "חוק המזונות").
במידה ומדובר באב יהודי, יחול סעיף 3 (א) לחוק המזונות המחיל על החייב בתשלום מזונות את הדין האישי ולפיכך ייכנס לתוקפו המשפט העברי. מכוח הדין העברי על אב יהודי מוטלת חובה אבסולוטית ובלעדית לזון את ילדיו הקטינים היהודיים, וזאת כדי צורכיהם ההכרחיים עד הגיעם לגיל 6. החיוב מעבר לגיל 15 הינו מדין צדקה ומכל מקום חיוב האב עפ"י ההלכה מסתיים בהגיע הקטינים לגיל 18 שנה. לאחר גיל 18, החבות לשאת במזונות הילדים הבגירים חלה על שני ההורים וזאת לתקופת בהם הם משרתים בצבא. מקור החיוב לתקופה זו הינו בחוק האזרחי , חוק לתיקון דיני משפחה מזונות,כאמור, והחבות כאמור מוטלת על שני ההורים.
על האב מוטלת חובה אבסולוטית לספק את צרכיהם הכרחיים של ילדיו כפי צרכם. ההוצאות שנכנסות לגדר צרכים הכרחיים הנם מזון, ביגוד והנעלה, חלק יחסי ממדור והוצאות המדור וחלק מהוצאות החינוך.
מעבר לצרכים ההכרחיים, חלים דיני צדקה המושתים על שני ההורים בהתאם למצבם הכלכלי. בגדר הוצאות שהנם מעבר לצרכים ההכרחיים, ניתן למנות, חוגים, תרבות ובילוי, תנועות נוער, חופשות וכיו"ב.
קביעת גובה דמי מזונות מתוקף דיני הצדקה שונים ממקרה למקרה ותלויים בהכנסות ההורים ורמת החיים אליה הורגלו הילדים.
גובה מזונות הילדים יקבע על פי מס' קריטריונים
- צרכי הילד – צרכים הכרחיים (צרכים בסיסיים) – בפסיקה נאמד שיעור הצרכים ההכרחיים המינימאליים לקטין, לא כולל מדור, על סך של 1,250 ₪ בחודש. מעבר למזונות הבסיסיים כאמור חלה חובה על האב להבטיח כי לקטין תהא קורת גג (מדור באמצעות תשלום כספי). לפיכך, באם האם משלמת משכנתא או דמי שימוש, על סכום המזונות הבסיסיים יש להוסיף השתתפות האב במדור עבור הקטין, כאשר ע"פ הפסיקה חלקו של הקטין הינו 33% מהוצאות מדור (משכנתא \שכ"ד\ דמ"ש), עבור 2 קטינים 40%, עבור 3 ילדים ומעלה 50%.
- צרכים חריגים חינוכיים (צהרון, גנים, חוגים, שעורים פרטיים וכיו"ב) – הוצאה חינוכית חריגה מובהקת הינה גן פרטי/ צהרון/ משפחתון, המגמה היא להכיר בהוצאה זו כחריגה והנטל בעלויות אלו מתחלק בין ההורים בחלקים שווים. יצוין כי ביהמ"ש מכיר כיום גם בהוצאה נוספת של "דמי טיפול", להם עותרת אישה כאשר הקטינים במשמורתה והיא אינה עובדת. דמי טיפול הינם הלכה למעשה דמי שיפוי עבור האישה אשר נדרשת להיות עימם שעות רבות ובכך נמנעת מלעבוד. תשלום דמי הטיפול מקובלים עד לגיל 10.
- הוצאות חינוך חריגות נוספות הינם גם חוגים, שעורים פרטיים, תנועות נוער וכיוצ"ב, על ההורים לשאת בעלויות אלו בחלקים שווים.
- צרכים חריגים רפואיים (אורטודנט, טיפולי שיניים, משקפיים וכיו"ב) – הוצאות אלו יחשבו הוצאות שאינן נכללות בסל הבריאות ובמסגרת הביטוח הרפואי של הקטינים, ההורים ישאו בהוצאות אלו בחלקים שווים.
מזונות אישה
סעיף 2 (א) לחוק המזונות קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו בהתאם לדין האישי החל עליו – דהיינו במידה ומדובר בבני זוג יהודים שנישאו כדת משה וישראל, תהא האישה זכאית למזונותיה מתוקף הדין העברי. תוקף החיוב במזונות אישה הינו עד מתן הגט, אלא באם מתקיימות נסיבות הקבועות בהלכה הפוטרות את הבעל מהחובה לשאת במזונותיה (לדוגמא : בגידה).
הכלל הוא שהאישה "עולה עימו ואינה יורדת", דהיינו האישה זכאית לרמת החיים אליה הורגלה ע"י בעלה בטרם פרץ הסכסוך ביניהם ועל כן הבעל מחוייב לשמר רמת חיים זו. על פי הדין העברי כל זמן שבני הזוג הנם נשואים, מחובתו של הבעל לדאוג למזונותיה לרבות ביגוד והנעלה, מזון, הוצאות מדור, שכר דירה או לחילופין משכנתא, קוסמטיקה, חוגים, הוצאות רכב, לימודים וכיו"ב ולכן במידה והבעל איננו מספק את צרכיה של האישה היא זכאית לפנות אל בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה על מנת לקבל מזונות מבעלה.
מתי האישה מאבדת את זכותה למזונות:
- עזיבת הבית – אישה שעזבה את בית המגורים ללא סיבה מוצדקת עלולה לאבד את זכותה לתבוע מזונות, ברם באם האישה הוכיחה שקיימת סיבה מוצדקת שבגינה היא נאלצה לעזוב אזי תשמר זכותה למזונות. על האישה להראות טעם לעזיבתה , בשלב הראשון די באם תוכיח כי עזבה בשל איומים, ראיות שקיים חשש שיפגע בה, צו הגנה ו/או הרחקה כנגד הבעל יהוו טעם מספק לעזיבתה.
- אישה עובדת – אישה שהכנסותיה מעבודתה מכסות את כל הוצאותיה איננה זכאית למזונות מהבעל, יש לציין כי הבחירה לצאת לעבוד או להישאר בבית נתונה בידי האישה ובאם החליטה להישאר בבית הבעל מחויב לזון אותה.
- "זינתה תחת בעלה" – במידה והשתכנע בית הדין הרבני כי האישה זינתה תחת בעלה דהיינו בגדה בו עם גבר זר היא מאבדת את זכותה למזונות וכתובה.
יצוין כי גם במקרה של "מעשה כיעור", דהיינו התנהגות שאינה הולמת אישה נשואה, לדוגמא התרועעות עם גברים זרים וכיוצ"ב,עלולה האישה לאבד את זכותה למזונות. - אישה מורדת – הכלל בהלכה היהודית הינו כי אחת החובות של אישה כלפי בעלה, הוא לקיים יחסי אישות עימו. אישה המסרבת או שהפסיקה לקיים יחסי אישות עם בעלה הינה בבחינת אישה מורדת. יחד עם זאת, יובהר כי לא בכל מקרה בו האישה הפסיקה לקיים יחסי אישות עם בעלה תחשבת למורדת.
חשוב להתייעץ עם עורך הדין היכן להגיש תביעה למזונות אישה שכן קיים הבדל בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני כמו גם הסעדים שניתן לקבל בכל אחת מהערכאות.
מזונות זמניים
שלב המזונות הזמניים הוא שלב הביניים בעתירה למזונות,במסגרתו מנסה ביהמ"ש לאמוד את שיעור השתכרות הצדדים ומבקש לעמוד על המצוקה בה נמצאים המבקשים.
המועד להגשת בקשה למזונות זמניים הינו רק לאחר שכתב התביעה למזונות הומצא לנתבע וחלף מועד הגשת כתב ההגנה (שהינו 15 יום מיום ההמצאה). אם לא הוגש כתב הגנה, רשאים המבקשים לעתור לביהמ"ש ולקבל מזונות זמניים עד לבירור התביעה.
לרוב, סעד זה של המזונות הזמניים יפסק על ידי בית המשפט רק לאחר שהתקיים בפניו דיון בו נשמעו הצדדים ,כך שעל פי רוב ביהמ"ש פוסק סכום "על החשבון" או מזונות טרום זמניים וזאת עד למועד אשר נקבע לדיון במזונות הזמניים. עפ"י התקנות, בית המשפט רשאי ליתן החלטה למזונות זמניים אף על יסוד כתבי הטענות שהובאו בפניו, כעולה מהמסמכים אשר צורפו על ידי הצדדים וזאת אף מבלי לקיים דיון.לכן קיימת חשיבות אקוטית לניסוח כתבי הטענות, ולתמיכתם בראיות עד כמה שניתן. על התובעת לדאוג לצרף אישורים וקבלות על הוצאות הקטינים בשקיפות מלאה.
בע"מ 919/15 ומהפכת המזונות
בע"מ 919/15 הביא לשינוי בסוגיית מזונות הילדים בגירושין. מדובר על הלכה חדשה שקבע בית המשפט העליון ביולי 2017, על פיה החל מהגיעו של הילד לגיל 6, יחלקו ההורים את תשלום המזונות בעבורו בהתאם להכנסותיהם ולזמני השהות של כל הורה עם הילד.
עד לפני הבע"מ 919/15, חובת מזונות הילדים הייתה באחריותו הבלעדית של האב מכוח ההלכה היהודית. זו עמדה לו ללא כל קשר למצבה הכלכלי של האם, גם כאשר השתכרה יותר ממנו. עד אז, אם חויבו אימהות בהשתתפות בתשלום המזונות, היה זה לעניין מזונות מדין צדקה בלבד (בשונה מהמזונות ההכרחיים, הבסיסיים של הילדים) וזאת רק כאשר הילד היה בין הגילאים 15-18. נזכיר כי חבותו הבלעדית של האב במזונות שררה גם כאשר ההורים החליטו, עם פרידתם, על משמורת משותפת, דבר אשר יצר כפל תשלום. כלומר, אבות היו משלמים את הוצאות הילדים הן כאשר הם שהו עמם והן כאשר שהו עם האם. התוצאה של מצב משפטי זה הייתה כי רבים מן האבות הגרושים קרסו תחת העול הכלכלי של חובת המזונות. לאור זאת ובשל הרצון לקדם את השוויון בין אבות ואימהות בהליך הגירושין, שינה בית המשפט העליון את המצב הנוהג וחולל מהפכה של ממש בדמי מזונות הילדים.
בית המשפט העליון, במסגרת בע"מ 919/15 שינה מהקצה אל הקצה את המצב הקיים וקבע הלכה חדשה, אשר קיבלה את השם שוויון בנטל. על פיה, בעת פרידת ההורים, החל מהגיעו של ילד לגיל 6, יחלקו ההורים את חובת מזונותיו, כלומר, החבות הבלעדית של האב למזונות הילדים הנה עד גיל 6 בלבד ולאחר מכן, נטל התשלום יתחלק בין האב לבין האם על פי זמני השהות עם הילדים והשתכרותם. בית המשפט העליון מנה שיקולים שונים להחלטה חדשנית זו ובראשם, הצורך להתאים את המצב המשפטי בכל הנוגע למזונות הילדים אל מציאות החיים בימינו. אם בעבר, האב היה המפרנס המרכזי והיה זה אך טבעי כי חובת המזונות תוטל כולה עליו, הרי שמזה שנים רבות ובוודאי כיום, המצב איננו כזה. אימהות מפתחות קריירות משגשגות ולא אחת, מצבן הכלכלי זהה לזה של האב. על כן, אין עוד הצדקה לכך כי האב יישא לבדו בחבות המזונות ועל האם לקחת חלק בתשלום זה.
לאחר פסק הדין של ביהמ"ש העליון, נדרשו בתי המשפט לענייני משפחה לאמץ נוסחה חדשה לקביעת דמי מזונות הילדים. על פיה, יש לחשב באופן מדויק, באחוזים, את זמני השהות של כל הורה עם הילדים וכן לברר מהי רמת הכנסתו של כל אחד מהצדדים. לאחר שבידי בית המשפט שני הנתונים הללו ייקח את יחס ההכנסות בין ההורים וממנו יופחת גובה הוצאות הילדים אשר מוציא ההורה כאשר הילדים עמו. באופן הזה, כל הורה ישלם דמי מזונות בהתאם לזמן שהילדים עמו ובהתאם ליכולתו הכלכלית.
בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ אימצו את הפסיקה של העליון ואף התייחסו למקרים בהם אין משמורת משותפת ואף טרם גיל 6 של הילד.
